"תנועת הפנינים על רצפת הפרקט"

הפקה חדשה של

ליאת דרור ניר בן גל הלהקה

  

 

העבודה עוסקת ביחס העדין בין הנגטיב לפוזיטיב, בין אשר אנו שומרים באפילה לבין אשר יוצא אל האור.

 כאשר הנגטיב ייחשף אל האור מוקדם מדי במקום תמונה יפה תגיע השריפה, וכך גם כאשר חשוך מדי

לא נוכל להוציא את התמונה אל האור, אנו זקוקים למוחלטות האור ולמוחלטות החושך על כל אין סוף הגוונים שביניהם, כדי להכיר את כל חלקינו, לשלוח קרן אור אל האפילה ולהסכים להיפרד מהאור הנצחי ללא פחד

 אל האפילה היורדת. בין האור לחושך אנו בוראים עולם היכול להביא עמו את הבריאות לגופינו ונפשותינו. העבודה נעה בין הפרט למעגל חברתי לסביבה פוליטית. מה קורה כאשר האור שבי נתקל באפילה שבחוץ

או האור שבחוץ מאיר את האפילה שבי, האם התמונה שצולמה היא ההשתקפות האמיתית של האור והחושך, זו היא המוחלטות הקיימת, או רק נקודת המבט? האם יש רגע בו כולנו יכולים לנוע בין האור לחושך באופן מוחלט? לרקוד ריקוד פשוט של אמונה.

 

כוריאוגרפיה: ליאת דרור וניר בן גל

עיצוב במה ותאורה : אלוק דורון

משתתפים: מיכל אורן ארזי,  הדס אנטמן,מיכל הרדה

                  אביטל איפרגן, אלינור סויפמן, אליק גלעד,

 עריכה מוזיקלית: ניר בן גל

פס הקול מורכב מקטעי מוזיקה מכל העולם בשילוב טקסטים מוקלטים

של אייבי נתן – ספינת השלום

סיפור:  ליאת דרור

עיצוב תלבושות: ענבל חייטמן

סרט וידאו: שירי בראון / נדב בן ישראל

 

 

על מנת לרפא דבר מה בתוך גופינו נפשותינו או במקום בו אנו נמצאים,

עלינו לשוב ולחזור מתוך הבנה ומודעות אל אותה נקודה בה נוצר הפצע,

עד אשר לא נשכיל לחזור אל אותה נקודה לא נוכל לשחררה לחופשי

 ולהתחיל לבנות יכולת מתוך חופש ועוצמה, הכאב, הדימום יחזרו שוב ושוב

ולא יאפשרו למנוחה לעטוף את חיינו,

 בחיינו הפרטיים, במקום בו אנו חיים ובמעגלים ההולכים ומתרחבים עד לאין סוף,

ישנו חיבור עדין בין הפרטי לציבורי ובו נקודת הריפוי.

לעיתים נקודת ההתייחסות הינה מהחוץ אל הפנים. כיצד המערך החיצוני משפיע על חייו של הפרט.

בעבודה זו בחרנו להתמודד עם יכולתנו להגיע אל הנקודה הבלתי פתורה בתוכנו וכיצד ריפויה מביא ויביא את הטוב אל הכלל. מה מונע מהפריון, הסיפוק והשפע להגיע אלינו ומה השלכותיו על אשר סביבנו,

 על המקום בו אנו עומדים, עם התהוות העבודה מצאנו את הקרבה לסיפור התנ"כי בו נמנע משרה להתעבר.

 מתוך כאבה הובאה הגר אשר ילדה את ישמעל  ולאחר לידתו של יצחק גורשה הגר ועמה בנה ישמעל.

האם חוסר היכולת של שרה להביא ילדים לעולם יצר את הסיכסוך הישראלי ערבי?

החיבור העדין בין הפריון אל שנאת האחים נמצא על אותו קו תפר, בו הכאב והדימום לא יניחו למנוחה ולשלום להנחות את גופינו ונפשותינו, היכן טמונה העוצמה המביאה את החמלה והסליחה ומשחררת עצמה מהנקמה,

כיצד אנו בונים את עצמנו אל החוסן, הגמישות, הרכות להם אנחנו זקוקים על מנת לקבל את כל השלכותיו של הריפוי, של השלום.

                  

הכוריאוגרפיה של דרור ובן גל נוסקת לעתים לגבהים מרהיבים, דווקא בזכות הצמצום, מתוך ההתחככות האילמת של גופים במרחב, מתוך הדינאמיקה המוכרחת של תנועת ההידברות בין יחידים ובין הקבוצות שהם מרכיבים. עיצוב הבמה המינימליסטי של אלוק דורון והתלבושות היפות של ענבל חייטמן משרתים את היצירה בצורה מוצלחת. [יונית נעמן ]

      

     

 .ליאת דרור וניר בן גל -  רקדנים כוריאוגרפים

    

 יצירתם הראשונה , "דירת שני חדרים", זכתה בשנת 1987 בפרס "גוונים במחול" הישראלי,

 ואחר כך גם בפרסים בינלאומיים חשובים, כגון ה"ביאנולה" הצרפתי.

פעילותם האומנותית כזוג המשיכה עם היצירות "חמורים" ו"הריקוד השלישי"

שהוצגו בהצלחה בארץ ובעולם.

                                                                                                                  

בשנת 1991 הקימו השניים להקת מחול  והמשיכו ליצור עם הרקדנים

שפת תנועה חדשנית וייחודית. להקת המחול פעלה בת"א וברחבי העולם

והעלתה מספר הפקות מוצלחות שזכו להתעניינות רבה

 ("במערבולת התשוקה", "תאנים" "לשבת לקום אהובי","אינתא עומרי"" חקירה" ועוד...).

 

דרכם האומנותית, החיפוש אחר משמעויות חדשות בתנועה ובריקוד

והדיאלוג שבין הסטודיו והחיים ה"אמיתיים" שמחוצה לו הובילו אותם ליצירת

"DANCE OF NOTHING", הפקה שסיכמה פרק בפעילותם.

מתוך הבנה שהריקוד שלהם כדרך חיים לא יכול להתקיים במציאות שסביבם,

עברו השניים עם הלהקה לחיות במיצפה רמון,

 בלב במדבר מתוך אמונה ששינוי זה יביא לחיבור שבין הריקוד לריפוי.

 

"אחד הדברים שהנחה אותנו היה איך לחיות חיים ללא הפרדה,

כך שהמחול הינו חלק מהיומיום ולא אמנות מנותקת

 שמכתיבה קצב חיים מהיר ולא פעם מאוד תחרותי,

איך לחזור לרקוד ממקום של התמסרות, משמעת ואהבה".

 

במצפה רמון העלתה הלהקה הפקות חדשות שמהוות שלב נוסף בדרכם האומנותית:

"אדמה"  "אל תשאל שאלות ולא אספר שקרים", "פולחן האביב", "דומה בדומה ירפא"

"האדמה רועדת" "חבק אותי עכשיו". 

 עבודות אלו מסמנות דרך חדשה של מעבר אל תנועה גופנית והקשבה כדרך ריפוי.

"מלכות המדבר" היא ההפקה האחרונה שלנו והיא משלבת ריפוי תנועה והומור בריקוד

 

הלהקה עברה מהמרכז אל מצפה רמון ובתוך האנגר תעשיתי נטוש הוקם "האנגר אדמה"

שהיום מהווה מרכז למחול, סדנאות, עבודה אקולוגית פסטיבלים ובעיקר בית לצמיחה אישית.

הלהקה האטה את פעילותה מחוץ למיצפה רמון ונפתחה להתמודדויות שונות:

הראשונה שבהם הייתה למידת הכוח שלנו, מהי העוצמה שלנו ומה מניע אותה

והאם יש לנו יכולת לכוון אותה בתבונה,

מה היכולת שלנו לקבל תמיכה על מנת להגדיל את הטווח שלנו ומהי היכולת שלנו לתת תמיכה,

איך מתמודדים עם גבול, מה משמעותו כלפי החוץ ואיך הוא מתקיים בגופנו,

היכולת לעבוד עם גבול לא מתוך כעס וזעם, אלא מרכות והבנה,

מה משמעות של להוביל ולהיות מובל, האם יש בידנו לקחת אחריות מלאה על ההובלה?

ובמהות הכול יכולת ההקשבה וההדברות להקשיב לחוץ, להקשיב לאחר ולהקשיב לעצמי.

מושגים אלו נכונים לכל איש אשר רוצה לחזק את עצמו ועבורנו זוהי משמעות ההנהגה,

כאשר הגוף חווה באופן בלתי אמצעי מושגים אלו הידיעה נעשית מבוססת וברורה.

מתוך ניסיוננו למדנו כיצד להביא אנשים בעלי יכולת שונה לפגוש את עצמי, לרגע במקום פגיע,

במקום שאין עליהם אחריות  במקום שמאפשר להם לפעול לא מתוך השגיות,

כך שלהצלחה ואי הצלחה אין משמעות  כי אם ליכולת לחוות את ההווה בדיוק כפי שהוא ברגע זה.

 באמונתנו ,לקבלת הפחד וחוסר היכולת יש משמעות מרובה להביא עצמנו למקום של שפע.

במהלך השנים האחרונות נפגשנו ועבדנו עם קהלים שונים ומגוונים

כשההתכוונות היא לצרכים המיוחדים העולים באותו מפגש, הזהה בכל המפגשים הינו חיזוק הבית שלנו,

הבית הראשוני שהוא הגוף הפיזי שלנו כך שכל העבודה שנעשית הינה בלתי אמצעית

כך שאנו לומדים לא בצורה אקדמאית אלא ממיומנות שאנו רוכשים

 בצורה עצמאית ע"י הכוונה והדרכה.

בריקוד שלנו אנו מתייחסים למספר נקודות:

-         כיצד הופכים נקודות חולשה ליתרון

-         מהו הקצב הנכון

-         יכולת ירידה לפרטים (ללא תרחישי אסון)

-         - התכוונות למטרה

-         יכולת להתבטא בצוות ולחזק את הפרט בתוכו

-         יכולת הקשבה מבלי להגיב

-         חזון

-         במקום חרדה, השלמה

-         יכולת להיות מעורב בתהליך וצופה בו באופן מאוזן

-         היכולת להניח ולהרפות מהעשייה כאשר היא הסתימה או שאין כרגע יותר מה לעשות.

ההתייחסות לכל הגורמים נעשית דרך משחקים והתנסויות שונות, חלקם בתוך האנגר

בחללים המיועדים לכך וחלקם בחוץ במדבר,

לכל מטרה אחת: לחזור לבטוח בגוף הפיזי שלנו, באופן בלתי אמצעי.

 יכולת זו מאפשרת לנו להקשיב למידע הפנימי ולא להתבלבל מכל אינפורמציה חיצונית.

יוצרת ביטחון עצמי בעשייה ובחוסר העשייה ומאפשרת לדברים לצמוח בקצב הנכון.

נוכל לחוות בגוף שליטה ואיבוד שליטה על מנת שנוכל לעבוד מתוך חופש וכך להתמודד

עם הבלתי צפוי בזמן אמת ולעיתים להתכוון אל הבלתי צפוי עבור אלו שמסביבנו

מבלי ליצור התנגדות.

כך גם חיזוק מערכת העצבים שמאפשרת לנו לחוות באופן בלתי אמצעי לחץ,

 כיצד הוא מופעל עלינו ואיך אנו פועלים איתו מתוך איפוק וצניעות.

נושא רגיש נוסף הינו היכולת לעבוד מתוך שמחה ואהבה מבלי להתמכר,

 לאפשר לבחירה להיות נוכחת יום יום בחיינו.

להאטה יש משקל חשוב ביותר, על מנת לחזק את יכולתנו וכך המיומנות הפיזית

 השקט והאטיות שבמדבר מאפשרים לנו מרחב של תמיכה על מנת שנוכל ליצור את השינוי.

 

יש בנו אהבה רבה לתנועה האנושית וליכולת שלה לבטא שמחה וכאב

וכן אהבה גדולה למדבר ורצון כנה

להביא אליו פריחה.

אין אדמה שאינה פורייה יש אדמה שאינה אהובה וכך גם אנחנו,

במידה ויהיו התנאים הנכונים נפרח כולנו.

באמונה.

 

על הרקדנים:

 

מיכל אורן ארזי

 

ילידת 1970. בעלת תואר ראשון באדריכלות מטעם הטכניון.

תואר שני בתרפיה בתנועה מטעם האקדמיה למחול של רוטרדם.

וכיום משתלמת בהוראת יוגה אצל אורית סנגופטה בווינגייט.

רוקדת אצל ליאת דרור ניר ב